“Christian Origins as Jewish History” [Hebrew] more

‫∞∞≤ ˇ זמן יהודי חדש‬ ‫טבעה, מסמלת הבעה ‪ ˙ÈÓÊ‬של רחשי כבוד. לירושלים נודע‬ ‫מקום מרכזי בלבם של יהודי הגולה, כוח משיכה שאין לעמוד‬ ‫בפניו, קסם שלא הועם; למעשה, היא היתה חלק מכריע‬ ‫מזהותם. אבל הבית היה במקום אחר.‬ ‫הכבוד והיראה שנקשרו בארץ הקודש עלו בקנה אחד עם‬ ‫המחויבות לקהילה המקומית והנאמנות לשלטון הלא יהודי.‬ ‫יהודי הגולה לא קוננו על מר גורלם וערגו לארץ מולדתם.‬ ‫מנגד, הם גם לא התנערו ממולדתם וראו בתנ"ך תחליף לבית‬ ‫המקדש. שתי ההנחות החליפיות הללו פשטניות ומצמצמות.‬ ‫לארץ–ישראל נודעה חשיבות, גם במובן הטריטוריאלי — אך‬ ‫לא כמקום שמן ההכרח לחיות בו. תרומה לבית המקדש ועלייה‬ ‫לרגל לירושלים ביטאו בעת ובעונה אחת הן מסירות ללבה‬ ‫הסמלי של היהדות והן גאווה מיוחדת במינה על הישגי הגולה.‬ ‫‪∫˙ÙÒÂ ‰‡È¯˜Ï‬‬ ‫‪Barclay, J.M.G., The Jews in the Mediterranean‬‬ ‫.6991 ,‪Diaspora, Edinburgh‬‬ ‫,‪Bickermann, E., The Jews in the Greek Age, Cambridge‬‬ ‫.8891,.‪Mass‬‬ ‫,‪Feldman, L.H., Jew and Gentile in the Ancient World‬‬ ‫.3991 ,‪Princeton‬‬ ‫.7991 ,‪Gafni, I.M., Land, Center, and Diaspora, Sheffield‬‬ ‫,‪Gruen, E.S., Diaspora: Jews Amidst Greeks and Romans‬‬ ‫.2002 ,.‪Cambridge, Mass‬‬ ‫,‪Levine, L.I., Judaism and Hellenism in Antiquity, Seattle‬‬ ‫,8991‬ ‫‪Schürer, E., The History of the Jewish People in the Age‬‬ ‫,‪of Jesus Christ (four volumes), rev. ed., Edinburgh‬‬ ‫.7891-3791‬ ‫,‪Tcherikover, V., Hellenistic Civilization and the Jews‬‬ ‫.0791 ,‪New York‬‬ ‫יהודיים שונים זה מזה כמו ספר מקבים ב, חוכמת שלמה, דברי‬ ‫איוב, חזיונות הסיבּילוֹת וכתבי פילון האלכסנדרוני. מרבית‬ ‫הטקסטים האלה, אם לא כולם, מקורם בתפוצות. הם מדגימים‬ ‫את ההערצה שיהודים ברחבי אגן הים התיכון המשיכו לרחוש‬ ‫לירושלים ולארץ אבותיהם. אך כותבים אלה, המדברים‬ ‫בהערצה על הארץ, אינם תובעים "שיבה" אליה.‬ ‫יהודי התפוצות אכן הפגינו את מחויבותם לירושלים באופן‬ ‫פומבי ובולט בדמות העלאת מעשרות לבית המקדש. ההיסטוריון‬ ‫היהודי יוספוס פלאוויוס מציין בגאווה שהתרומות האלו הגיעו‬ ‫מכל רחבי אסיה ואירופה, למעשה מכל רחבי העולם, במשך‬ ‫שנים רבות מספור. הקיסר הרומי אוגוסטוס ופקידים שפעלו‬ ‫בשמו וידאו שיהודים יוכלו לנהוג במנהגם זה ללא הפרעה. גם‬ ‫יהודים שמחוץ לתחומי האימפריה הרומית הקפידו על העלאת‬ ‫מעשרות. קהילות בבבל ובמחוזות אחרים שתחת השלטון הפרתי‬ ‫שלחו מדי שנה בשנה נציגים למסע קשה בדרכים מסוכנות כדי‬ ‫להפקיד את תרומותיהם בבית המקדש. האם משלוח מתמיד זה‬ ‫של כספים מרמז על היותן של התפוצות גלות זמנית בלבד?‬ ‫למעשה, המסקנה ההפוכה היא הנכונה. התרומה השנתית היתה‬ ‫בגדר הצהרה שהקיום בתפוצות יכול בהחלט להימשך זמן בלתי‬ ‫מוגבל והוא משביע רצון. קהילות היהודים שמחוץ לארץ–ישראל‬ ‫היו נטועות היטב במקומן, שגשגו ואף שימשו משענת איתנה‬ ‫למרכז. המחווה היתה רחוקה מלרמז על תשוקה ל"שיבה";‬ ‫למעשה, היא עשתה את ה"שיבה" למיותרת.‬ ‫הטענה הזאת זוכה לחיזוק מתופעה דומה נוספת: העלייה‬ ‫לרגל של יהודי הגולה לירושלים. חגים חשובים משכו‬ ‫לירושלים מספר גדול של עולים, בתדירות לא קטנה. על פי‬ ‫פילון, רבים מאוד, מערים רבות מספור, הגיעו לכל אחד מן‬ ‫החגים, בים וביבשה, מארבע רוחות השמים, למצוא בזיווֹ השלֵו‬ ‫של בית המקדש מפלט מהמולת היומיום של חייהם מחוץ‬ ‫לארץ–ישראל. עיר הקודש היתה מגנט רב עוצמה, אך הפגנת‬ ‫המסירות לא גררה עמה תשוקה להגר אליה. עלייה לרגל, מעצם‬ ‫‡‪„ȯ Â˜È˘ÂÈ Ë‬‬ ‫פעלו, גרמו להם לקבל מראש את הדגם ההיסטורי של "שימה‬ ‫לעל" )‪ :(supersession‬עליית הנצרות נתפסה כשיקום הדת‬ ‫המקראית, שלפי דעתם הושחתה על ידי היהדות שלאחר‬ ‫המקרא. גם בצד הנגדי, היהודי, של המחיצה הדתית‬ ‫והדיסציפלינרית היו מעורבים שיקולים ואינטרסים‬ ‫אפולוגטיים, עדתיים והיסטוריים. היסטוריונים יהודיים, שענו‬ ‫כהד לתיאור הרבני המסורתי של ישוע כמכשף, כמשומד יהודי,‬ ‫‰˙‪˙È„Â‰È ‰È¯ÂËÒȉΠ˙¯ˆ‰ ˙ÏÁ‬‬ ‫ודאי יהיו קוראים שיתפלאו לגלות מאמר על מקורות הנצרות‬ ‫באנציקלופדיה תרבותית–היסטורית יהודית. לפני כחצי מאה‬ ‫לא היה הדבר הזה מתקבל על הדעת, אף לא בחוגי המלומדים.‬ ‫בעבר היה מקובל בין חוקרי הנצרות לראות בישוע ו/או‬ ‫בפאולוס את מייסדיה של "דת" חדשה, שנבדלה מן היהדות‬ ‫כבר במקורותיה הראשונים. חינוכם התיאולוגי–הנוצרי של רוב‬ ‫החוקרים הראשונים של הברית החדשה, והמערך המוסדי שבו‬ ‫זיכרון¨ מיתוס והיסטוריה ˇ ±∞≤‬ ‫הגילוי של הטקסטים האבודים האלה סייע להדגיש את ריבוי‬ ‫הצדדים העשיר של היהדות בתקופה שקדמה ליהדות הרבנית.‬ ‫בעקבות זאת העמיד בספק חקר הבית השני את הדימוי המסורתי‬ ‫של הפרושים, כאילו הם היו מנהיגיו דה פאקטו של העם היהודי‬ ‫לפני החורבן השני של בית המקדש. הפרושים מצטיירים עכשיו‬ ‫ככת אחת מני רבות, וכלל לא כמעין–רבנים מוקדמים בעלי‬ ‫סמכות שנשאבה מאישור עממי כללי. הדגש החדש הזה על‬ ‫אופייה הרבגוני של יהדות הבית השני, בצירוף גישה ביקורתית‬ ‫יותר לחקר הספרות הרבנית הקלאסית, ערער במידה רבה את‬ ‫הדימוי בדבר קיומה של יהדות "מרכזית" אחת ויחידה שהוליכה‬ ‫במישרין אל הדת של הרבנים. התמונה שיש לנו היום על היהדות‬ ‫הקדם–רבנית דומה יותר לשטיח קיר שזור מהרבה חוטים‬ ‫מצטלבים. בדומה לכך, סיפור עלייתם של הרבנים לשלטון‬ ‫מתואר עכשיו כתהליך מתמשך, שעוצב במאבק ובתחרות פנים–‬ ‫יהודית לא פחות מאשר על ידי משבר חיצוני.‬ ‫התובנות האלה מכות גלים בחקר היהדות, אך לא פחות‬ ‫מהן ניכרות בו מסקנות מחקר הנצרות. בימים עברו היה אפשר‬ ‫שהיסטוריונים של היהדות ושל מקורות הנצרות יעשו יד אחת‬ ‫בקביעת קיומה של יהדות מונוליטית, שהולידה את הנצרות‬ ‫ונקרעה ממנה באופן חותך. זה אינו המצב כעת. גילויה של‬ ‫יהדות רב–צדדית בתקופת הבית השני פקח את עינינו לראות‬ ‫את הרצף הנרחב של אמונה ופולחן פוסט–מקראיים, שישוע‬ ‫וחסידיו היו חלק ממנו. בהתאם לזה, השאלות בדבר ה"רקע"‬ ‫היהודי של הנצרות פינו בהדרגה מקום להכרה כי, לאמיתו של‬ ‫דבר, תנועת ישוע מוצאת את מקומה ההולם ·˙‪ ÍÂ‬היהדות של‬ ‫זמנה. כיום חוקרים היסטוריונים וארכיאולוגים יהודיים את‬ ‫העדויות הקיימות על מקורות הנצרות, כמכרה של מידע על‬ ‫אודות הדת, הפוליטיקה והתרבות בארץ–ישראל היהודית במאה‬ ‫ה–1.‬ ‫וכתלמיד–חכם שיצא לתרבות רעה, ביטלו את הנצרות כמין‬ ‫של משיחיות יהודית תועת דרך, שפנתה לנתיב עקלקל עוד‬ ‫יותר בגלל התערבות הגויים.‬ ‫ואולם מגמות מחקריות בנות זמננו פילסו דרך להבנה חדשה‬ ‫של מקורות הנצרות כחלק פנימי, השייך אינטגרלית לתולדות‬ ‫היהודים. בין שהכינוי ההולם לישוע הוא מורה–הוראה יהודי‬ ‫ובין שהוא מהפכן פוליטי או נביא של אחרית הימים, יש הסכמה‬ ‫גדלה והולכת בין החוקרים שתנועתו של ישוע היתה זרם אחד‬ ‫מרבים שחתרו לצקת חיוניות חדשה ביהדות של המאה ה–1‬ ‫לספירה. מחקרים אחדים אף התרכזו בזהותו היהודית של‬ ‫פאולוס, הנחשב מסורתית למייסד של נצרות הגויים ולמי‬ ‫שקבע את אופייה האנטי–נומיאסטי של הנצרות, את היותה‬ ‫מנוגדת לחוק היהודי. יחד עם זאת שפכו היסטוריונים אור‬ ‫חדש על שאר ספרי הברית החדשה, בכך שראו את תנועת‬ ‫ישוע כעומדת בקשרי המשכיות, מגעים ומאבקים עם קבוצות‬ ‫יהודיות אחרות. בכך העשיר חקר מקורות הנצרות גם את‬ ‫הבנתנו את ההיסטוריה של יהודי הקדם.‬ ‫‪‰ÈÈ˘‰ ÌÏÂÚ‰ ˙ÓÁÏÓ Ê‡Ó ˙¯ˆ‰ ˙Â¯Â˜Ó ¯˜Á‬‬ ‫הופעת הגישות החדשות הושפעה בעיקר מתפנית הדגם בחקר‬ ‫הנצרות שאירעה אחרי מלחמת העולם השנייה. זוועות השואה‬ ‫גרמו לכמה חוקרים נוצריים להתמודד עם דימויי היהודים‬ ‫והיהדות בברית החדשה, ועם המקום שטקסטים אלה תופסים‬ ‫בפֶּרהיסטוריה של האנטישמיות המודרנית. באותה העת גם נוצרו‬ ‫מסגרות חדשות למחקר חילוני של התופעה הדתית, והרבה יותר‬ ‫מלומדים לא נוצריים הצטרפו למעגל חוקרי הברית החדשה.‬ ‫הגורמים האלה, בהצטרפם יחד, קידמו שיח מדעי המגלה רגישות‬ ‫להטיות העבר, והמבקש להוסיף ולהציב את הברית החדשה‬ ‫בהקשרים התרבותיים וההיסטוריים המקוריים שלה, שבהם היא‬ ‫נבדלת ממעמדה הנוכחי כספר–ההתגלות של הדת הנוצרית.‬ ‫יחד עם זאת, הניסיונות לגבש גישות חדשות בתחומים‬ ‫אחרים, מסוציולוגיה עד לימודים קלאסיים, יצרו גם הם‬ ‫פרספקטיבות חדשות על מקורות הנצרות. ההצהרות בברית‬ ‫החדשה על יהודים ויהדות נקראות היום יותר כרטוריקה דו–‬ ‫משמעית ·˙‪ ÍÂ‬קהילות הנאבקות על יצירת זהותן, וכביטוי‬ ‫לדינמיקה סוציו–תרבותית של הגדרה עצמית דתית. התוצאה‬ ‫היא שחלק מן ההצהרות האנטי–יהודיות בברית החדשה,‬ ‫הנוגעות לפרושים, צדוקים, סופרים וכו', מוכרות עכשיו‬ ‫כבעלות מגמה ‪–ÌÈÙ‬יהודית.‬ ‫את חמישים השנים האחרונות מציינת גם הכרה חדשה בגיוון‬ ‫הגדול שהיה אופייני ליהדות בתקופת הבית השני )635 לפסה"נ‬ ‫עד 07 לספירה(, הכרה שתרמו לה בעיקר מגילות ים–המלח.‬ ‫‪˙„‰È‰Â Ú¢È‬‬ ‫המשימה במקרה של ישוע עצמו היתה הקלה והפורייה ביותר.‬ ‫הוגים יהודיים מאז אברהם גייגר גילו עניין בישוע מנקודת‬ ‫מבט יהודית. גייגר, קלוד מונטיפיורי ואחרים אפילו הסתמכו‬ ‫על המקרה של ישוע כתקדים לניסיונם לבצע רפורמה ביהדות‬ ‫של המאה ה–91 וה–02.‬ ‫הגישות היהודיות האלה נשענו על הבחנה חותכת בין ישוע‬ ‫ההיסטורי לכריסטוס של האמונה. הראשון היה יהודי מהגליל‬ ‫שמעשיו והתורה שלימד בחייו שופכים אור על תולדות‬ ‫היהודים ותרבותם, ואילו השני הוא מושיע שמשמעותו תלויה‬ ‫בעיקרי אמונה הנוגעים לאלוהותו ולתחייתו מן המתים.‬ ‫בכתבים הישנים על ישוע, שחוברו מנקודת מבטה של אמונת‬ ‫≤∞≤ ˇ זמן יהודי חדש‬ ‫טקס ברית המילה של ישוע¨ חיתוך עץ מתוך ספר שיצא בגרמניה בשנת ≥≥‪ Ʊµ‬גישות יהודיות שונות הבחינו בין ישוע ההיסטורי¨ יהודי‬ ‫מהגליל¨ וכריסטוס של האמונה¨ שמשמעותו תלויה בעיקרי אמונה‬ ‫בעת שכמה מחברי תנועתו ניסו להבדיל עצמם מבני זמנם‬ ‫היהודיים; ואף על פי כן הטקסטים הללו משמרים בתוכם‬ ‫מסורות, המתארות את ישוע הדורש בבתי כנסת, מבקר במקדש,‬ ‫חוגג את הפסח, מפרש את התנ"ך היהודי, ומתווכח עם פרושים‬ ‫על עניינים שבהלכה. יתר על כן, ישוע דורש באמצעות משלים‬ ‫המזכירים בצורתם ובתוכנם את המשלים של ספרות החוכמה‬ ‫היהודית והמדרש הרבני. אפילו הצהרותיו המשיחיות‬ ‫והאפוקליפטיות הולמות היטב את מצב היהדות בזמנו, תקופה‬ ‫של אי ודאות וזעזועים, שבה דמויות כריזמטיות רבות הזהירו‬ ‫על הקץ הקרב ובא. ניתן אפילו למצוא רמזים לכך שישוע‬ ‫ראה בשליחותו שליחות המכוונת במיוחד ליהודים; בספר‬ ‫הבשורה לפי מתי למשל, ישוע מורה לחסידיו שיטיפו רק "לצאן‬ ‫האובדות של ישראל".‬ ‫הדת הנוצרית, שני אלה נטו להיקשר יחד מבלי יכולת להתיר‬ ‫ביניהם. אך מאז בגר והגיע לפרקו המחקר החילוני של הדת,‬ ‫‰‰·‪ ‰Á‬בין שני אלה היא המעצבת את החקר ההיסטורי של‬ ‫יהודים ונוצרים כאחד. מלומדים יהודיים כדוד פלוסר וגזה‬ ‫וורמש כתבו מחקרים נודעים על ישוע ההיסטורי בהקשרו‬ ‫היהודי; ומלומדים נוצריים, בעיקר בזמן האחרון, גילו פתיחות‬ ‫מפתיעה לרעיון של ישוע היהודי. למעשה, ספרים פופולריים‬ ‫ומחקרים כאחד חוזרים היום כהד על השקפותיהם של גייגר,‬ ‫מונטיפיורי ופלוסר בנוגע ליהודיותו של המשיח הנוצרי.‬ ‫המקורות הקדומים כוללים שפע של עדויות בדבר יהודיותו‬ ‫של ישוע. בסיפורים הראשונים על חייו בברית החדשה אי‬ ‫אפשר למצוא כל סימן שישוע ראה בעצמו מישהו אחר ולא‬ ‫יהודי. הכתבים האלה חוברו עשרות שנים לאחר מותו של ישוע,‬ ‫זיכרון¨ מיתוס והיסטוריה ˇ ≥∞≤‬ ‫ויכוחי החוקרים בשאלת יחסו של פאולוס לתורה הכשירו‬ ‫את הקרקע לחקר הטקסטים המאוחרים של הברית החדשה‬ ‫כעומדים בקשר רצוף עם היהדות, ואף כממשיכים לתפוס מקום‬ ‫בתוכה. אמנם הרבה מן הברית החדשה מתרכז בשאלת גאולתם‬ ‫של הגויים. גם יש בה ביטויי פולמוס קשים נגד יהודים,‬ ‫שתדלקו צורות מאוחרות של אנטישמיות. למשל, הדמוניזציה‬ ‫של יהודים בימי הביניים מצאה חיזוק בדברי האוונגליון של‬ ‫יוחנן, שהשטן הוא אביהם )ח, 44(, ובביטוי "בית הכנסת של‬ ‫השטן" המתייחס אל היהודים )חזון ב, 9; ג, 9(. כמו כן האשמה‬ ‫הקיבוצית בשל צליבת ישוע שהוטלה על היהודים מוצאת‬ ‫יהודיותו של ישוע ברורה אפילו מתוך הדרשה על ההר‬ ‫)מתי ה, 5(, קובץ של דברי הוראה שהמסורת הנוצרית רואה‬ ‫בהם דברים המדגימים את השבר בין יהדות לנצרות )מתי ה,‬ ‫71-02(. המימרות האלה שופכות אור מעניין על פולמוסו של‬ ‫ישוע נגד הפרושים, ומעוררות את הרושם שהוא ותלמידיו‬ ‫ראו עצמם כעומדים במאבק פּנים–יהודי, שאופיו קרוב למאבק‬ ‫ְ‬ ‫בין כיתות אחרות בתקופת הבית השני. אנו מוצאים גם הקבלות‬ ‫בין תורותיו לבין מסורות רבניות מאוחרות יותר. המפורסמת‬ ‫בהן: האוונגליון מייחס לישוע גרסה של "כלל הזהב" )מתי ז,‬ ‫21( המקבילה למימרה שהתלמוד מייחס להלל הזקן )שבת‬ ‫לא, ע"א(; ובמסורת הרבנית גרסת הלל מורמת על נס כתמצית‬ ‫היהדות. לעומת מחברים נוצריים קודמים שהבינו את גרסת‬ ‫ישוע כדחייה של היהדות הלגליסטית של זמנו, הגרסה הרבנית‬ ‫המקבילה רומזת שהמצב היה מורכב יותר, ושתי הקבוצות אולי‬ ‫היו דומות זו לזו יותר מכפי שמי מהן מוכנה להודות.‬ ‫‪‰˘„Á‰ ˙ȯ·‰Â ÒÂχÙ‬‬ ‫הניתוק בין ישוע ההיסטורי לכריסטוס של האמונה אפשר למספר‬ ‫ִ‬ ‫מפתיע של הוגים יהודיים לאמץ את ישוע כחלק מן ההיסטוריה‬ ‫והמורשה היהודית. מרטין בובר קרא לו "אח"; יוסף קלוזנר כינה‬ ‫א ו ת ו " ה י ה ו ד י ה י ה ו ד י מכ ו ל ם " . א ת ג ר ג ד ו ל י ו ת ר ל מ ח ש ב ה‬ ‫היהודית המודרנית, ולמחקר החילוני בן זמננו, הוא לכלול את‬ ‫פאולוס בהיסטוריה היהודית. איגרותיו של פאולוס עצמו מספרות‬ ‫על החיזיון של כריסטוס הקם לתחייה שדחף אותו, איש מן‬ ‫הפרושים, לשנות את שמו משאול לפאולוס ולהכריז על עצמו‬ ‫"שליח לגויים". אף שהיה כנראה תלמיד של רבן גמליאל הזקן‬ ‫)מעשי השליחים כב, 3(, הוא הראשון שטען כי הגויים יכולים‬ ‫להיוושע באמונה בישוע המשיח, בנפרד משמירת המצוות, ובכך‬ ‫ייסד את העמדה הנוצרית השוללת את הדרישה לקיום המצוות‬ ‫הפולחניות של החוק היהודי, לבד מעשרת הדיברות ואת הדחייה‬ ‫שדחתה הכנסייה את קבלת העם היהודי )האתני( כעם הנבחר.‬ ‫בהתאם לכך, אלה המקבלים את ישוע כיהודי עושים זאת‬ ‫לרוב תוך הדגשת התמורה שאירעה לפאולוס. תמורה זו נהגו‬ ‫להציג כמאיץ של השבר שחל בין היהדות לנצרות. ואולם קו‬ ‫מחקרי של הזמן האחרון הציע לראות את יחסו של פאולוס‬ ‫ליהדות באור חיובי יותר. אפילו לאחר מה שמכנים "המרת‬ ‫הדת" שלו, השליח פאולוס ממשיך לראות בעצמו יהודי ופרושי‬ ‫)איגרת לגלטיים ב, 51; לפיליפיים ה, 5; מעשי השליחים כב,‬ ‫3; כו, 4-5(. לפי מלומדים כלויד גסטון וג'ון גייג'ר, ייתכן‬ ‫שפאולוס, אף בשעה שהתווה נתיב נפרד למען הגויים, המשיך‬ ‫להאמין שהיהודים הם עם נבחר, ושקיום מצוות התורה הוא‬ ‫חשוב ומועיל להם.‬ ‫השליח פאולוס מרביץ את עיקרי תורתו בכתב יד איטלקי‬ ‫מהמאות ה ‪ Ʊ∂≠±µ‬הנוצרים היוו תחילה זרם בתוך היהדות¨ שביקש‬ ‫לשנות אותה בכיוון שונה מזה של הפרושים¨ אך לא הצליחו‪Æ‬‬ ‫ישוע פעל כיהודי בין היהודים¨ אך פאולוס — שאול מתרסוס —‬ ‫יצר את התורה הקשורה בשמו בדבר היות הבשורה החדשה‬ ‫שלוחה לכל העמים¨ ורק קבלתה היא היהדות האמיתית‪Æ‬‬ ‫¥∞≤ ˇ זמן יהודי חדש‬ ‫בדומה לזה, ספר מעשי השליחים מרבה לספר על קהילות‬ ‫בתפוצה היהודית שבבתי הכנסת שלהן ביקרו מיסיונרים‬ ‫נוצריים מוקדמים. ובכל אחד מן המקרים ההשוואה בין הטקסט‬ ‫בברית החדשה למקורות יהודיים בני אותו הזמן הוכחה‬ ‫כמאלפת, גם בנוגע למקורות הנצרות וגם בנוגע ליהדות הקדם.‬ ‫בעשורים שאחר מות ישוע נעקרה תנועתו ממקומה המקורי‬ ‫בגליל וביהודה. אף על פי כן האמונות ומעשי הפולחן של חסידיו‬ ‫)בין שמוצאם האתני היה יהודי ובין שהיה לא יהודי( הוסיפו‬ ‫להיות מושפעים ממגוון צורות החיים היהודיים שפרחו בארץ–‬ ‫ישראל ובתפוצות. בברית החדשה ובספרות הנוצרית המוקדמת‬ ‫ניתן להבחין בעקבות הראשונים של תהליך, שבו חסידי ישוע‬ ‫הבדילו את עצמם, ראשית, מקבוצות יהודיות אחרות, ואחר כך‬ ‫בהדרגה מן "היהדות" במובן רחב יותר. ובכל זאת בעצם יסודם‬ ‫של חידושים אלה עמדה לעתים קרובות המשכיות עמוקה עם‬ ‫היהדות, ובכך, באופן אירוני, הותירה קווים פתוחים למגע,‬ ‫קונפליקט ותחרות במשך מאות רבות אחר כך.‬ ‫מלומדים לא מעטים מוסיפים לחקור את היהדות והנצרות‬ ‫במנותק זו מזו, אפילו בימי קדם. אחרים משקיפים על יחסיהן‬ ‫מבעד לפרספקטיבה של הפולמוס והאפולוגטיקה בני זמננו.‬ ‫ואולם מספר גדל והולך של חוקרים מרחיב את התובנות‬ ‫שהושגו על יהודיותו של ישוע ובודק את ערכה של הברית‬ ‫החדשה להכרת יהדות הקדם; והמאמץ ההשוואתי מוליד תמונה‬ ‫עשירה יותר הן של מקורות הנצרות והן של ההיסטוריה‬ ‫התרבותית והדתית של היהודים.‬ ‫‪∫˙ÙÒÂ ‰‡È¯˜Ï‬‬ ‫פלוסר, ד' יהדות ומקורות הנצרות, מחקרים ומסות, תל–אביב, 9791.‬ ‫.1991 ,‪Charlesworth, J., ed., Jesus' Jewishness, New York‬‬ ‫‪Flusser, D., English translation by J. Glucker: Jewish‬‬ ‫.9891 ,‪Sources in Early Christianity, Tel Aviv‬‬ ‫,‪Fredriksen, P., and A. Reinhartz, eds., Jesus, Judaism‬‬ ‫‪and Christian Anti-Judaism: Reading the New Tes‬‬‫.2002 ,‪tament after the Holocaust, Louisville, KY‬‬ ‫.0002 ,‪Gager, J. G., Reinventing Paul, Oxford‬‬ ‫תקדים בבשורה לפי מתי, ששם ההמון צועק "דמו עלינו ועל‬ ‫בנינו" )כז, 52(, וישנם דברים קשים — על שנאת היהודים‬ ‫לגויים —באיגרת אל התסלוניקים )ב, 41-61(‬ ‫ואולם מחקרים שנעשו לאחרונה בברית החדשה מעלים‬ ‫טיעון שהרבה מביטויים אלה התייחסו בזמנם רק לקבוצות‬ ‫מיוחדות של יהודים; ושיש להם משמעות שונה כשקוראים‬ ‫אותם בהקשרם; ו/או שמובנם מסתבר כאשר מציבים אותם‬ ‫במסגרת הוויכוח הפנים –יהודי. בדומה לכך, מחקרים‬ ‫היסטוריים והשוואתיים מלמדים כי השקפותיהם של כמה‬ ‫תלמידים של ישוע מוסיפות להדהד בוויכוחים פנימיים בין‬ ‫יהודים בזמן הבית השני וגם לאחריו. נקודות השיתוף נוגעות‬ ‫לנושאים אסכטולוגיים, לקיום מצוות ולפרשנות התנ"ך. דומה‬ ‫שכמה מחסידי ישוע שמרו על תחושה וזהות יהודיות, בכך‬ ‫שראו את הדבקות בכריסטוס ואת שמירת מצוות התורה כשני‬ ‫דברים מיטיבים המשלימים זה את זה, ולא כמוציאים הדדית.‬ ‫מכל האוונגליונים, הבשורה לפי מתי הוא בעל הקשר החזק‬ ‫ביותר ליהדות. הטקסט הזה מגן על ישוע כעל משיח יהודי,‬ ‫ומגלה עניין רצוף בתורה ובעם היהודי. גם בשאר האוונגליונים‬ ‫יש סימנים מובהקים ליחסה המורכב של תנועת ישוע ליהדות.‬ ‫את מרקוס ניתן לקרוא, ומאלף להבין, על רקע התגובות היהודיות‬ ‫לחורבן הבית; ואצל לוקאס ניתן למצוא קווי הקבלה מפתיעים‬ ‫אל הספרות היהודית ההלניסטית. יוחנן ידוע לשמצה בגלל‬ ‫הצהרות אנטי–יהודיות ארסיות, אך אפילו הצהרות אלו אפשר‬ ‫לקרוא כמבטאות קרע עם קהילה יהודית מסוימת שהכותב)ים(‬ ‫השתייכו אליה במקור. אשר לשאר ספרי הברית החדשה, הרי‬ ‫בכמה מהם, כמו באיגרת אל העברים, אנו רואים זהות חדשה‬ ‫)לא יהודית( ההולכת ובוקעת; ואילו באחרים עדיין אנו מוצאים‬ ‫את עקבותיה של הגדרה עצמית יהודית, כמו, למשל, בשאלת‬ ‫הטוהרה הפולחנית המוסיפה להטריד את ספר החיזיון.‬ ‫ספרי הברית החדשה, יהיה יחסם המדויק ליהדות מה שיהיה,‬ ‫הם מקור עשיר להיסטוריה יהודית. איגרותיו של פאולוס‬ ‫כוללות סימנים ומפתחות להבנת ההנחות התרבותיות של‬ ‫יהודים שחיו במאה ה–1. האוונגליונים, תוך שהם מספרים את‬ ‫חיי ישוע, מוסרים שפע של מידע על ארץ–ישראל במאה ה–1.‬ ‫‪¯Ó¯˘ χȄÚ‬‬ ‫המקראית ומדפוסים אחרים של היהדות של ימי הבית השני‬ ‫— כגון היהדות האפוקליפטית — היה, ברבות השנים, לזרם‬ ‫המרכזי בעולמה של היהדות עד העת החדשה.‬ ‫ידיעותינו על היהדות הרבנית, כתנועה דתית–חברתית,‬ ‫‰˙‰‪˙È·¯‰ ˙„‰È‰ Ï˘ ‰˙ÂÂ‬‬ ‫"היהדות הרבנית" היא דפוס היהדות כפי שעוצב על ידי חז"ל‬ ‫בשלהי ימי הבית השני וביתר שאת בעקבות חורבנו בשנת 07‬ ‫לספירה. במרכזו של הדפוס הזה ערך לימוד התורה ושמירת‬ ‫המצוות. דפוס היהדות הזה, השונה שוני עמוק מן היהדות‬